גִּהֵק
Gihek
/giˈhek/פירוש
הוצאת אוויר מהקיבה דרך הפה בקול
מקור והיסטוריה
המילה "גִּהֵק" מתועדת לראשונה בתלמוד הבבלי במסכת ברכות (כ"ד, א׳-ב׳) בציטוט מפי רבי חנינא בר חמא: "אני ראיתי את רבי שגיהק ופיהק ורק... בתפילתו". משמעות המילה לא הייתה ברורה לרבנים בימי הביניים. חלק סברו שמדובר בהתמתחות, כהלחם של "גו הקים" (הרמת הגוף). אולם רש"י, כמו נתן מרומי במילונו "הערוך", קבע שמדובר דווקא בפעולה הקולנית שנעשית אחרי אכילה. וכך הגדיר רש"י את הגיהוק: "פעמים שאדם מוציא מגופו לפיו נפיחה מתוך שובעו וריחה כריח המאכל שאכל". פרשנותו של רש"י התקבלה בעברית החדשה, והמילה מופיעה במשמעות זו כבר בספרות ההשכלה המוקדמת, למשל, ב"רפואת העם" של מנדל לפין מ–1789. לפעולה זו יש שם עממי נוסף: גְּרֶפְּס (מיידיש, גרעפץ), שנפוץ בדיבור היומיומי.
התפתחות לשונית
Talmudic Period (3rd century)
גיהק
Action during prayer, possibly burping
Medieval Period
גיהק
Disputed meaning; eventually settled as "burping"
Modern Hebrew (18th century-present)
גיהק
To burp, belch