רְעִי

המילה "רְעִי" היא מילה ארמית שאומצה בעברית לתיאור צואה. היא שימשה את חכמי התלמוד, שעבורם ארמית הייתה שפת הדיבור הנפוצה. חכמים אלו אף טענו שמצאו את המילה בתנ"ך, למשל בפסוק הקשה בספר נחום: "וְהִשְׁלַכְתִּי עָלַיִךְ שִׁקֻּצִים וְנִבַּלְתִּיךְ וְשַׂמְתִּיךְ כְּרֹאִי" (ג', ו'). פרשנות זו מעניינת במיוחד כי בפסוק המילה כתובה באל"ף ("רֹאִי") ולא בעי"ן ("רְעִי"), אך חז"ל פירשו זאת כמילה אחת. לפי פירושם, הפסוק מאיים להשליך שיקוצים, לעשות ניבול ולשים כצואה. המילה המשיכה לשמש את הרבנים בימי הביניים בדיונים הלכתיים הקשורים לצואה. בתקופת ההשכלה, כאשר סופרים עבריים חיפשו מגוון מילים לתיאור צואה בהקשרים חולוניים, הם שילבו גם את המילה "רעי" באוצר המילים שלהם. הסופר מנדלי מוכר ספרים השתמש במילה בספרו "תולדות הטבע" (1862), לצד מילים אחרות כמו "גללים", "צואה", "פרש" ו"צפעי בקר". כיום, המילה "רעי" נחשבת מילה נדירה יחסית בעברית המודרנית ומשמשת בעיקר בהקשרים ספרותיים או היסטוריים.