פֶּרֶשׁ

המילה "פֶּרֶשׁ" היא אחת המילים העבריות העתיקות לתיאור צואה, בעיקר תוכן הקיבה של בהמות. המילה מופיעה במקרא מספר פעמים, לדוגמה בספר ויקרא בהקשר של קורבנות: "וְאֶת בְּשַׂר הַפָּר וְאֶת עֹרוֹ וְאֶת פִּרְשׁוֹ תִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה" (שמות כ"ט, י"ד). המילה מופיעה גם בספר מלאכי בהקשר של קללה או איום: "וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל פְּנֵיכֶם" (ב', ג'). למילה יש מקבילות בשפות שמיות אחרות - באכדית "פַּרְשֻׁ" ובארמית "פַּרְתָּא", שתיהן במשמעות דומה. בערבית, השורש המקביל פר"ת' מורה על תוכן הקיבה של פרה, בדומה לשימוש במילה בהקשר של קורבנות בתורה. בתקופת חז"ל ובימי הביניים, המילה "פרש" המשיכה לשמש בספרות הרבנית, ומשם עברה לעברית של תקופת ההשכלה ולעברית המודרנית, אם כי בשימוש פחות נפוץ מאשר "צואה" או "גללים".