צוֹאָה
Tzo'ah
/tsoˈa/פירוש
גללים, הפרשות הגוף הקשות
מקור והיסטוריה
המילה "צוֹאָה" היא אחת המילים העבריות המכובדות לתיאור גללים או הפרשות הגוף הקשות. היא נגזרת מהשורש צו"א, המורה על לכלוך וזוהמה בעברית ובשפות שמיות קרובות כמו ארמית וערבית. המילה החלה לשמש כתחליף נקי יותר למילה "חָרָא" כבר בתקופת המקרא המאוחרת. במקרא עצמו מופיעה צורה קרובה, "צֵאָה", בספר יחזקאל (ד', י"ב), כאשר אלוהים מורה לנביא להכין עוגות על "גֶּלְלֵי צֵאַת הָאָדָם". בימי חז"ל, כאשר המילה "חרא" נתפסה כגסה מדי לשימוש, המילה "צואה" (בצורתה זו) הפכה למונח המקובל בספרות הרבנית והחליפה אותה גם בקריאת התורה בבית הכנסת. כך למשל, בפסוק ממלכים ב' (י"ח, כ"ז) שבו מופיעה המילה "חַרְאֵיהֶם", נהוג לקרוא "צוֹאָתָם" כדי להימנע מהביטוי הגס. בתקופת ההשכלה, כשסופרים עבריים החלו לכתוב על נושאים חולוניים הקשורים לצואה, הם המשיכו להשתמש במילה "צואה" וכך היא נכנסה גם לעברית המדוברת בתחילת המאה ה-20, לצד מילות סלנג אחרות כמו "חרא" וה"קקי" (מגרמנית) שהיו נפוצות יותר בדיבור יומיומי.
התפתחות לשונית
Biblical Hebrew
צֵאָה (tze'ah)
Human excrement (euphemistic term)
Rabbinic Hebrew
צוֹאָה (tzo'ah)
Preferred polite term for excrement
Modern Hebrew
צוֹאָה (tzo'ah)
Formal term for excrement, used in polite contexts