דֶמִיקוּלוֹ

המילה "דֶמִיקוּלוֹ" הגיעה לעברית הישראלית משפת הלדינו (ספרדית-יהודית), שהייתה שפתם של היהודים הספרדים שגורשו מספרד ב-1492 והתיישבו בעיקר באזורי האימפריה העות'מאנית. המילה היא למעשה ביטוי לדינו שמשמעותו המילולית היא "מהישבן שלי", והוא מורכב משלוש מילים לטיניות שהשתמרו בספרדית ובלדינו: "דֶה" (de, מילת יחס שפירושה "מתוך" או "מ-"), "מִי" (mi, שייכות ראשון יחיד, "שלי"), ו"קוּלוֹ" (culo, "ישבן"). המילה הלטינית cūlus ("ישבן") הייתה מילה גסה, ובלדינו הצירוף "דֶה מִי קוּלוֹ" (de mi culo) שימש כביטוי זלזול או דחייה, משהו בדומה ל"מהתחת שלי" בעברית. כאשר הביטוי הגיע לעברית הישראלית, הוא התקבל כמילה אחת - "דֶמִיקוּלוֹ" - והפך לשם תואר שמתאר משהו גרוע, נחות, או חסר ערך. זוהי דוגמה לאופן שבו ביטויים מהלדינו השפיעו על העברית המדוברת בישראל, במיוחד בקרב קהילות יהודיות שמקורן מארצות הבלקן, יוון וטורקיה.