סְטוּץ

המילה "סְטוּץ" נכנסה לשימוש בסלנג הישראלי בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20. על פי מאמר שהתפרסם ב"העולם הזה" בינואר 1983, מי שהכניס את המילה לשימוש היה השחקן, במאי, מפיק ואמרגן צבי שיסל. המילה הופיעה לראשונה בכתיבה בנובמבר 1972 במדור "עברית לא נורמלית" של דן בן-אמוץ ונתיבה בן-יהודה. המילה הייתה בעלת תחום סמנטי רחב במיוחד בשנותיה הראשונות ושימשה לתיאור מגוון רחב של אירועים, מסיבות, או עניינים בכלל. בשנות ה-70 ובמהלך שנות ה-80, היא הייתה פופולרית במיוחד בקרב ילדים ובני נוער, ושימשה גם בשמות של מוצרים, אירועים ותוכניות שפנו לקהל צעיר, כמו פינת ההומור "סטוץ" בתוכנית הרדיו "חתול בשק" (1978), "שרפרף סטוץ" (1984), "סטוץ תיק" (פאוץ', 1986), פסטיבל "סטוץ 86" וחטיף "סטוץ" (1988). בתחילת שנות ה-80, המילה החלה לאבד מהפופולריות שלה בקרב צעירים, ובמאמר מ-1984 טען העיתונאי דורון רוזנבלום שקשה להשתמש במילה "סטוץ" מעל גיל 30. ב-1985 דיווח ההיסטוריון תום שגב שהמילה "קטע" החליפה את "סטוץ" בסלנג הנעורים. עם זאת, שימוש אחד של המילה נשאר עד היום: מפגש מיני חד-פעמי, ובהשאלה אירוע חד-פעמי בכלל. מקור המילה אינו ברור לחלוטין, אך ההשערה המקובלת היא שהיא סירוס של המילה היידית "שטות" (shtus, שטריפות) שהגייתה דומה ל"שטוץ".