שָׁזִיף

השזיף הגיע לאזורנו בתקופה הרומית, וזן ספציפי שהיה נפוץ בימים ההם היה השזיף הדמשקאי, שהרומאים כינו prunum damascenum (שזיף מדמשק), או בקיצור damascenum. חכמי התלמוד אימצו את השם, והוא מופיע בתלמוד בצורה "דורמסקין". אולם, השם המודרני "שזיף" אינו קשור לשם הרומי הזה, אלא לשם אחר שמופיע במקורות חז"ל - "שיזף". בתלמוד מוזכרים "שזפין", כלומר פרי עץ השיזף, מספר פעמים. באחת מאותן פעמים (יומא פ"א, א') פירש אותם רש"י במילה הצרפתית העתיקה "פרונש" (prunes), שמשמעותה שזיף. בשנות ה-80 של המאה ה-18, כאשר מנדל לפין תרגם את ספר הרפואה "רפואת העם" מאת סמואל-אוגוסט טיסו לעברית, הוא נזקק למילה עברית לשזיף. במקום להשתמש במילה התלמודית "דורמסקין", הוא החליט ללכת בעקבות פירושו של רש"י וקרא לפרי "שזף". לפין לא היה בטוח לגבי הניקוד המדויק, ולכן במקומות שונים בספרו הוא כתב את שם הפרי פעם בצורה "שזיף" ופעם בצורה "שזוף". שתי הצורות התחרו זו בזו במהלך המאה ה-19, אך בסופו של דבר "שזיף" היא זו שהתקבעה בעברית המודרנית.