אֵד

המילה "אֵד" מקורה בשפה האכדית, שבה המילה "אֶדוּ" (edu) פירושה "הצפה, התפרצות של מים". מילה זו עצמה שאולה מהמילה השומרית "אַדֶאַ" (a-de-a), שפירושה "ההצפה השנתית של האביב". המילה השומרית מורכבת מהמילה האכדית ל"מים" - "אַ", הפועל השומרי המורה על "שפיכה" - "דֶ", וסיומת שמות העצם "אַ". המילה "אֵד" מופיעה בתנ"ך בסיפור הבריאה: "וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת כׇּל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (בראשית ב', ו'). משמעותה המקורית כנראה הייתה התפרצות של מים שעלתה מן הקרקע, וכך פירשו אותה התרגומים העתיקים. אולם בתקופות מאוחרות יותר, המילה כבר לא הובנה בבירור, ובימי הביניים החלו להשתמש בה במובן של קיטור או הבל העולה מנוזל חם, וזוהי משמעותה העיקרית בעברית המודרנית.