שֹׁהַם

המילה "שֹׁהַם" מופיעה במקרא מספר פעמים, ראשית בבראשית (ב', י"ב) כאחת מאוצרות ארץ חוילה, ולאחר מכן כאחת מאבני החושן שעל חזה הכהן הגדול (שמות כ"ח, כ'), בטור הרביעי. היא מופיעה גם ברשימת האבנים היקרות על בגדי מלך צור (יחזקאל כ"ח, י"ג). זהותה המדויקת של אבן השוהם אינה ידועה בוודאות. בתרגום השבעים ליוונית, המילה "שוהם" תורגמה באופן לא עקבי: בבראשית כ"פרסינוס" (λίθος πράσινος, "אבן ירוקה"), בשמות כ"ברילוס" (βηρύλλιον), ובמקומות אחרים כ"אוניכס" (ὄνυξ) או "סרדיוס" (σάρδιον). בתרגום הוולגטה הלטינית, המילה תורגמה בדרך כלל כ"אוניקס" (onyx). בעקבות תרגומים אלה, מקובל כיום לזהות את אבן השוהם כאוניקס, אבן מפוספסת בשחור ולבן. בתקופת ההשכלה, כאשר נדרשו סופרים עבריים למצוא מונח עברי ליהלום, יהודה ליב בן-זאב הציע את "שוהם" במילונו "אוצר השורשים" (1808), ובעקבותיו הלכו רבים מסופרי ההשכלה והכותבים בעיתונות העברית של המאה ה-19. אולם בסופו של דבר, במאה ה-20, השימוש ב"יהלום" גבר על "שוהם" כמונח העברי ליהלום, והיום "שוהם" משמש בעיקר ככינוי לאוניקס.