פְּסַנְתֵּר

המילה "פְּסַנְתֵּר" מקורה בספר דניאל (ג׳, ה׳), שם היא מופיעה בארמית כחלק מרשימה של כלי נגינה: "פְּסַנְתֵּרִין סוּמְפֹּנְיָה וְכֹל זְנֵי זְמָרָא". המילה הארמית היא למעשה שאילה מהמילה היוונית "פְּסַלְטֵרִיון" (psaltērion), שציינה כלי נגינה מיתרי מסוים מסוג נבל. המילה "פְּסַנְתֵּר" בשימושה המודרני לתיאור הפסנתר חודשה בעברית החדשה במאה ה-19, בזמן שהיה צורך למצוא שמות עבריים לכלי נגינה מודרניים. בחירת מילה זו התבססה על הדמיון הצלילי בין "פְּסַנְתֵּר" למילים האירופאיות לפסנתר: piano באיטלקית ואנגלית, Klavier בגרמנית. השימוש במילה פְּסַנְתֵּר לתיאור הכלי המודרני מתועד בספרות ההשכלה ובעיתונות העברית של המאה ה-19, אך לא היה המונח היחיד ששימש. בן-יהודה, למשל, הציע את המונח "מַכּוֹשִׁית" (מַכּוֹשׁ הוא מין פטיש קטן בתלמוד). מונחים אחרים שהוצעו כללו "יד-נגן", "רב-קול", "רב-מיתר", ו"קולן". בסופו של דבר, המונח "פְּסַנְתֵּר" הוא זה שהתקבל בציבור והפך למקובל.