הָמוֹן
Hamon
/haˈmon/פירוש
כמות גדולה, מספר רב
מקור והיסטוריה
המילה "הָמוֹן" היא מילה מקראית גזורה מהשורש המ"ה המורה על יצירת רעש רב, בתוספת סיומת שם העצם וֹן. במקרא היא משמשת במספר משמעויות: (1) "שאון, רעש", למשל "קוֹל הֲמוֹן הַגָּשֶׁם" (מלכים א' ח', מ"א), (2) קבוצה גדולה של אנשים, כמו "הֲרָאִיתָ אֵת כָּל הֶהָמוֹן הַגָּדוֹל הַזֶּה?" (מלכים א' כ', י"ג), ו-(3) במשמעות "הרבה", למשל "אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ" (בראשית י"ז, ה'). בעברית החדשה, למרות שהמילה נתפסת לעתים כסלנגית, היא משמשת בעיקר במשמעות השלישית - כמילה נרדפת ל"הרבה". השימוש בה כמילת כמות הפך נפוץ בעברית המדוברת, אם כי לעתים היא עדיין משמשת במשמעות ההיסטורית של "קהל רב" או "התקהלות רועשת".
התפתחות לשונית
Biblical Hebrew
הָמוֹן
Noise, sound; multitude; many
Modern Hebrew
הָמוֹן
A lot, many (primarily); crowd (secondarily)
מילים קשורות
המיההומההתקהלותהרבה