סְתַלְבֵּט

המילה "מִסְתַּלְבֵּט" תועדה לראשונה בסלנג הצה"לי ב-1977, כאשר הסופר מאיר עוזיאל הציג אותה בטורו ב"מעריב" כאחת ממילות הסלנג החדשות שמקורן בצבא. עוזיאל הגדיר אותה כ"עושה חיים לא-נורמליים". בשנות ה-80 של המאה ה-20, המילה התפשטה בשפה העברית במשמעות "נהנה מחוסר מעש". בשימוש מאוחר יותר, כאשר הפועל משמש בצירוף "מסתלבט על...", הוא קיבל את המשמעות של "עובד על, מותח" או "לועג ל...". מקור המילה הוא בפועל הערבי "אסְתַלְבַּט" (istaləbaṭ), שמשמש בעיקר בערבית מצרית. במצרים, אם מישהו מנסה לעבוד עליך או מתעצל ונותן לך לעשות את כל העבודה, אומרים לו "אִנְתַ בִּתְסְתַלְבַּט עַלִיַּא?" (inta bitistalbaṭ ʿalayya?), כלומר "אתה מסתלבט עליי?". הפועל הערבי עצמו גזור משם העצם "סִלְבַּאט" (silbāṭ), שפירושו המקורי היה "פרזיט, אדם שחי על חשבון אחרים". התיעוד המוקדם ביותר של המילה הערבית הוא ב-1881, במילונו של המזרחן ההולנדי ריינהרט דוזי "תוספת למילונים הערביים", שם הפועל מוגדר כ"להשיג במרמה משהו שלא שלך". מקור המילה "סִלְבַּאט" עצמה עשוי להיות במילה היוונית "צַמְבַּצִיס" (tsambatzis), שהייתה כינוי לנוסע סמוי באונייה או לסוג אחר של "אוכל חינם". המילה היוונית עצמה מורכבת מהמילה "צַמְפָה" (tsamba, "בחינם") והסיומת היוונית "צִיס" (-tzis, סיומת בעלי מקצוע). מעניין לציין שאם אכן זהו המקור, הרי שהמילה היוונית "צַמְפָה" עצמה שאולה מהמילה הטורקית "ג׳בָּה" (cabba, "בחינם"), שלפי חוקרים טורקים מקורה במילה ערבית מהשורש ג׳ב"י, ששימשה ככינוי לסוג של מס באימפריה העות׳מאנית.