יַמְבָּה

המילה "יַמְבָּה" היא מילת סלנג עברית שמשמשת לציון כמות גדולה, בדומה למילים "הרבה" או "המון". המילה החלה להופיע בעברית הישראלית בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20, ונעשתה פופולרית במיוחד בקרב בני נוער. היא מתועדת ב-1993 בספרה של סמדר שיר "בית ספר זה אחלה סטוץ", שם היא מוזכרת כמילה נפוצה בקרב תלמידים, עם דוגמה: "קיבלנו ימבה שיעורים". מקור המילה מעניין ומורכב. היא מגיעה ככל הנראה מהמילה הערבית "יַאמַא" או "יַאמְבַּא" בניבים מסוימים של הערבית המדוברת. מילה זו עצמה היא הלחם של מילית הפנייה הערבית "יַא" ומילת השאלה "מַא" (המקבילה ל"מה" בעברית). השימוש העיקרי של "יַאמַא" בערבית הוא לציון כמות גדולה או להדגשת עוצמה, כמו במשפט "כמה זמן אני מחכה לך!". כאשר המילה נכנסה לעברית הישראלית, היא התקצרה ל"יַמְבָּה", אולי בהשפעת המילה העברית "ים" שגם היא משמשת בסלנג העברי לציון כמות גדולה ("ים כסף", "ים אנשים"). חילופי האותיות מ'-ב' (החלפת "יַאמַא" ב"יַמְבָּה") אינם מפתיעים מבחינה פונטית, כיוון שהעיצורים m ו-b נהגים באופן דומה (שניהם עיצורים דו-שפתיים).