יֻקְרָה

המילה "יֻקְרָה" התקבלה כחלופה עברית למילה הלועזית "פרסטיז׳ה" בעקבות דיון באקדמיה ללשון העברית בינואר 1961. בישיבת ועדת מונחי המינהל הציבורי בשנת 1957 הוצעה תחילה המילה "עֶרְכָּה" כחלופה עברית, בעוד ועדת מונחי החינוך הציעה את הצירוף "שֵׁם טוֹב". בדיון במליאת האקדמיה הועלו הצעות נוספות: "הֲדָרָה" (יוסף יואל ריבלין), "כְּבוֹדָה" (יחיאל בן־נון), "אַחְשָׁבָה" (שמשון מלצר), "עֶרֶךְ" (אירנה גרבל), ו"חִין עֶרֶךְ" (חיים שירמן). מאיר מדן הציע להשתמש בשורש יק"ר שמופיע במושג חז"לי "יקירי ירושלים", ושמשון מלצר הציע ליצור משקל ארמי מהשורש הזה - "יוּקְרָה". הצעתו של מלצר התקבלה בהצבעה. מעניין לציין שאיש מחברי האקדמיה לא ידע שכבר ב-1949 חידש הרופא יוסף אבן-אודם את המילה והציע אותה בספרו "על שפת לשון". השימוש ביוקרה התפשט בשנות ה-60 והמילה הלועזית "פרסטיז׳ה" נדחקה לשולי השפה. מאוחר יותר, למרות שהמילה המקורית הייתה אמורה להיות מבוטאת כ-yukra (יֻקְרָה עם קובוץ), התפתחה נטייה להגות אותה כ-yokra (יָקְרָה עם קמץ קטן). תהליך דומה קרה גם למילים דומות במשקל זה, כמו יֻמְרָה וְיֻהֲרָה, בעוד מילים כמו חֻלְצָה וְחֻפְשָׁה שמרו על ההגייה המקורית שלהן.